אוסף נוסף של מסורות מימי התנאים הוא ה"תוספתא", שבארמית פירושה "הָתוספת".
על פי מסורת חז"ל, שניים מתלמידי ר' יהודה הנשיא - רבי חייא ורבי הושעיה אספו מקבץ נוסף של מסורות שבעל פה, שהכיל הערות ותוספות על המשנה. הם אימצו את הסדר הפנימי של המשנה, הבנויה מששה סדרים ו- 63 מסכתות ואספו מסורות נוספות סביב המשנה. התוספתא היתה תלויה במשנה, עד כדי כך שנאמר שכל הלכה שהובאה בתוספתא היתה בוודאי מבוססת על המשנה. על פי סיפור מפורסם, המובא בתלמוד הבבלי במסכת תענית, דף כ"א עמוד א', חכם בשם אילפא נתלה על תורן של ספינה ואיים ליפול אל מותו אם מישהו יביא ציטוט מהתוספתא שאילפא לא יוכל להציג את ביסוסו במשנה!

בידינו, יש ספר בשם "תוספתא", אך ספר זה לא בדיוק מתאים לתיאור שלעיל. אכן יש בו חלקים רבים המבוססים על המשנה, ובהם גם תוספות והרחבות של הלכות המובאות במשנה. ההשוואה של הפרקים הללו למשנה גורם להבנת המשנה בצורה טובה יותר, והם מכונים השוואה של "אב- בן", שמובנה שהתוספתא (היא ה- "בן") מוסיפה על הכתוב במשנה (היא ה- "אב"). אך בהרבה חלקים אחרים בתוספתא, התהליך הוא הפוך. בחלקים הללו, נראה שהמשנה מסכמת או מעירה על הלכות המוצגות במקור בתוספתא. השוואות כאלו נקראות "בן-אב". האפשרות השלישית היא שחלקים במשנה ובתוספתא מקורם ממקור שלישי, קדום יותר שלא הגיע לחדינו. החלקים הללו נקראים "אחים" משום שאף מקור לא מבוסס על חבירו. בעקבות מבחר גדול זה של יחסים בין משנה ותוספתא יש הטוענים שהתוספתא שנמצאת בידינו כיום היא לא התוספתא של רבי חייא ורבי הושעיה, אלא אוסף שונה לחלוטין או שילוב של התוספתא המקורית עם תוספות משמעותיות של אוספים אחרים.

בלי להכנס לשאלת היחס ההסטורי בין שני המקורות, ההשוואה בין משנה לתוספתא מסייעת מאד בלימוד תורת התנאים. ראשית, התוספתא מביאה פעמים רבות דעות נוספות שלא הובאו במשנה, או אפילו תנאים מאוחרים שלא הובאו במשנה. למשל, כאשר ישנה משנה המביאה את הדעות של חכמי יבנה, ייתכן שהתוספתא באותו מקום, תדווח על דברי התנאים משני דורות מאוחר יותר- חכמי הגליל. לימוד של שני המקורות יחד, נותן לנו תמונה רחבה יותר של דעות התנאים בנושא הנדון.
שנית, התוספתא לעיתים מביאה את הטעמים העומדים מאחורי הדעות השונות המוזכרות במשנה או את הנסיבות המשפטיות של ההלכות שבמשנה. התוספתא כוללת לעיתים גם דעות של תנאים בנושאים שכלל לא נדונו במשנה, או מביאה דעות של תנאים באופן שונה מאד בה הן הובאו במשנה.

לסיכום, לימוד התוספתא בהשוואה למשנה היא צעד לקראת הכרה מלאה יותר של תורת התנאים. לתלמיד הלומד תלמוד בבלי, לימוד תוספתא מול משנה לפני לימוד הסוגיה בתלמוד הוא מועיל במיוחד, משום שהאמוראים בתלמוד לעיתים מבססים את הדיונים שלהם על התוספתא.

חזרה לרשימת המאמרים